ערעור התביעה נגד החלטת בימ"ש שלא להטיל הוצאות על המשיבה

מונח בפניי ערעור התביעה נגד החלטת בימ"ש קמא שלא להטיל הוצאות על המשיבה, סנגוריתו של הנאשם בתיק 3817/07.

התביעה מבססת את ערעורה על התעלמות ביהמ"ש מן הבקשה להטלת הוצאות, בעקבות היעדרות הסנגורית, על רקע שביתת עורכי דין שהוכרזה ביום 23.10.07.

לדעת התביעה, אי התייצבות הסנגורית מבלי שנמסרה הודעה מוקדמת, גרמה לבזבוז זמנם של ביהמ"ש ושל שני עדי התביעה שהוזמנו באותו היום, ועל כן, מן הראוי היה לשקול הטלת הוצאות לאחר מתן זכות טיעון, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 17א(א) לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970.

הסנגורית, בתגובתה בכתב, ביקשה למחוק את הערעור על הסף, ואף לחייב את התביעה הצבאית בהוצאות. הסנגורית מציינת כי למרות השביתה, שלחה סנגור ממשרדה לדיון. סנגור זה הסביר לביהמ"ש אודות השביתה והמתין להוראות ביהמ"ש. יתרה מזו, לדעת הסנגורית, דחיית הדיון לא נבעה מאי התייצבותה, אלא מאי הבאת נאשם אחר, שהעדים היו אמורים להעיד בתיקו במאוחד עם תיק זה. עוד טענה הסנגורית כי לא נגרם כל נזק כתוצאה מן הדחייה, וכי העד לא ביקש הוצאות ולא התנגד לדחייה זו. לבסוף, טענה הסנגורית כי דין הערעור להידחות על הסף, שכן, המדובר בערעור על החלטת ביניים.

עם תום העיון בטיעוני הצדדים בכתב, הגעתי לכלל מסקנה כי ההכרעה בערעור התביעה אינה מצריכה דיון במעמד הצדדים. זאת, מבלי שאדרש לשאלת סמכות בית משפט זה לדון בערעור על החלטה שלא ניתנה.

למקרא פרוטוקול הדיון, אין חולק כי ביהמ"ש נאלץ לדחות את הדיון בשל אי התייצבות הסנגורית כתוצאה מן השביתה, אך גם לאור העובדה כי נאשם אחר אשר עניינו היה אמור להתברר במאוחד, לא הובא ע"י שירות בתי הסוהר. בעניין זה יוער כי, בניגוד לטענת הסנגורית, אין זכר לכך שהופיע מאן דהו ממשרדה של הסנגורית.

אין זו הפעם הראשונה שנדרשת התייחסותנו לשביתות המוכרזות ע"י הסנגורים באזור. כך לדוגמא קבעתי בעד"י 3169/06:

"אין בכוונתי להיכנס לניתוח של מערכת היחסים בין הסנגורים לבין לשכת עורכי הדין הפלסטינית. ניתוח שכזה מיותר לחלוטין על רקע העובדה שחובתו הראשונית של כל סנגור נתונה ללקוחותיו ולבית המשפט.... מצופה, על כן, מסנגורים אשר מושכלות היסוד של עבודתם נהירות להם, כי לא רק שלא יישמעו להחלטות ארגונם, אלא אף יאבקו לביטול החלטות אלה" (עד"י 3169/06, עו"ד אבו חסן נ' התוב"ץ)

ברוח זו קבע ביהמ"ש בענייננו:

"ראוי היה שהסנגורים יביאו את מחאתם בדרך שאינה פוגעת בנאשמים, במיוחד הדברים אמורים בתיק קשה ומורכב כמו התיק שלפניי..."

אין ספק כי יש לראות, על כן, חומרה רבה בהתנהגות הסנגורית. חומרה יתרה יש בעובדה כי בהצטרפה לשביתה האמורה, הפרה הסנגורית שורה של חובות אתיות המוטלות עליה, הן מעצם מקצועה, והן לאור חובותיה כעורכת דין הרשומה בלשכת עורכי הדין הישראלית. אשר על כן, אין ספק כי במקרים דומים יהיה מקום לשקול העברת פרוטוקול הדיון לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לשם בחינת הצורך בהטלת סנקציות במישור זה. 

אלא שמכאן ועד לפסיקת הוצאות, הדרך רחוקה. יש לזכור כי גם אם הייתה מתייצבת הסנגורית, ספק רב אם היה מקום לקיים את הדיון, מאחר שלאור היעדרו של המעורב השני בפרשה, הדבר היה מאלץ את העדים להעיד בשתי הזדמנויות נפרדות.

מכאן כי לא מצאתי פגם בהחלטת ביהמ"ש שלא להטיל הוצאות. עם זאת, אעיר כי טוב היה עושה ביהמ"ש לו התייחס לבקשת התביעה בהחלטתו. בקשות מהותיות של הצדדים במהלך הדיון, מן הראוי כי יזכו לתגובת בית המשפט, גם אם ביהמ"ש מגיע למסקנה כי יש לדחותן.

למעלה מן הצורך, מצאתי להעיר כי, כפי שציינתי בעבר, אינני בטוח שדרישה להטלת הוצאות בעקבות ביטול הדיון בנסיבות דומות למקרה הנוכחי, עולה בקנה אחד עם ההתנהגות הקולגיאלית המצופה להתקיים ביחסים שבין התביעה לסנגוריה (ראה עד"י 3339+3340/07 התוב"ץ נ' עבדה ואח'). תחושתי האמורה מתחזקת לאור העובדה כי בעבר התביעה הצבאית היא זו שהביאה לביטול ישיבת הוכחות (11.9.07) בתיק זה, ובהזדמנות זו לא ביקשה הסנגורית, אשר הגיעה לביהמ"ש במיוחד, בקשה דומה לבקשה נשואת ערעור זה.

העולה מן המקובץ, כי ערעור התביעה נדחה בזאת.

ניתן היום, 5 בנובמבר 2007, כ"ד בחשוון תשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: